אזכרות: כיצד מצוין יום השנה?

השנה הראשונה חלפה לה, מהר או לאט זה כבר לא משנה. כעת עומדת בפניכם מסורת ארוכה של ציון יום השנה של יקירכם אחת לשנה. כיצד מחשבים את יום השנה בשנה הראשונה? כיצד מציינים אותו? מה הם המנהגים שעליכם לקיים על פי היהדות ועוד – בכתבה שלפניכם.

ציון שנת אבל (12 חודשים)

כאשר מדובר באבלים על הוריהם – נמשכים מרבית דיני ה-30 גם במשך כל השנה הראשונה (11 חודשים בנוסף לחודש הראשון הכולל את השבעה וה-30).

נהוג לא להשתתף בשמחות ובאירועים רבי משתתפים, לא לבלות במסעדות, הצגות, סרטים וכו וגם לא ללבוש בגדים חדשים. המנהג לא להסתפר ולא להתגלח עשוי להסתיים ב-30, אך יש הנוהגים שלא לסיימו עד תום השנה הראשונה. על פי המסורת אדם יגדל את זקנו פרא "עד שיגערו בו חבריו" וכנ"ל בנושא התספורת. במידה ותקפידכם דורש הופעה חיצונית מסודרת – תוכלו להתגלח ולהסתפר עם תום ה-30.

אמירת 'קדיש יתום' (והליכה לשם כך לבית הכנסת) נמשכת עד תום החודש ה-11  פחות יום מן הקבורה (ו-10 חודשים מתום ה-30). עם סיומם של 12 חודשים מיום המוות על פי לוח השנה העברי (או במקרים נדירים – מיום הקבורה) עולים לקברו של המת, עורכים טקס מסורתי קצר ונושאים דברים הספד שונים בהתאם להחלטת המשפחה.

מרגע זה מתחילה המסורת שבמסגרתה נהוג לעלות אל הקבר פעם בשנה ביום מותו של האדם, זאת בכדי להעלות את זכרו של המת.

בשנה מעוברת (בה נמנים על פי הלוח העברי 13 חודשים, אדר א' ואדר ב') מסתיימים מנהגי האבלות עם סיומם של 12 החודשים, אולם העלייה לקבר תיערך לרוב רק לאחר 13 חודשים מרגע מותו וקבורתו של האדם.

יום השנה חל על פי רוב בתאריך העברי בו אירע המוות, אך ישנם כאלה הנוהגים לערוך את הטקס בימים אחרים בהתאם לנוחיותם. המשפחה נוהגת לציין את היום בהדלקת נר נשמה לאורך אותה יממה, לעלות אל קבר המת, לקיים טקס קצר מול הקבר. לאחר העלייה לקבר נהוג להתכנס באחד מבתי המשפחה (לרוב הבית בו נערכה השבעה), שם מעלים זיכרונות, אוכלים ארוחה קלה, והדתיים אומרים תפילות לעילוי נשמת הנפטר.

הדתיים נוהגים לעלות לתורה בשבת טרם העלייה לקבר או בימים שני או חמישי בהם קוראים בתורה בבית הכנסת. אם לא ידוע לכם היכן קבור יקירכם – פנו לחברה קדישא במקום מגוריכם שטיפלה בכל נושא קבורתו.

אם אין לכם אפשרות לאתר את הקבר או להגיע אליו פיזית – תוכלו לערוך טקס אזכרה זהה בביתכם או בבית הכנסת.

ימי 'יזכור' נוספים, על פי היהדות, הם יום הכיפורים, היום השביעי של חג הפסח, חג השבועות ושמחת תורה (הנקרא גם שמיני עצרת). בימים אלו נערכים בבתי כנסת , בבוקר, בין קריאת התורה לתפילת מוסף – טקס הזכרת נשמות ('יזכור'). בטקס זה מוזכרות נשמות הנפטרים עליהם מתאבל הציבור כולו – גם חללי השואה ומערכות ישראל – וכן יש מקום להזכרת נשמות קרובים שנפטרו. גם בימים אלו נוהג מי שקרובו נפטר – להדליק נר נשמה.

חשוב לזכור –  היום היהודי נמשך משקיעת החמה בערב ועד רדת החשיכה למחרת, ולא מחצות הלילה ועד חצות הלילה. לכן, מוות שאירע בשעות הערב והלילה תיחשב לפי התאריך העברי של היום שלמחרת.

במידה וחלפו יומיים מיום הפטירה ועד יום הקבורה, מציינים את יום השנה על פי יום הקבורה.

כתבות נוספות

• כל מה שרציתם לדעת על קדיש והתביישתם לשאול
• לשמושכם: הספד לאשה שנפטרה ממחלה
• ואדי אל סלאם: בית הקברות הגדול והעתיק בעולם