סרט חדש מציג: כך תארגן לעצמך מסיבת הלוויה

סרט חדש בשם "מסיבת ההלוויה שלי" עלה בבתי הקולנוע והוא מבוסס על סיפורו האמיתי של פליקס "בוש" בריזיל, תושב טנסי מסתורי שהתבודד ביערות מחוז רואן שבטנסי במשך 40 שנה, ובשנת 1938 החליט לערוך לעצמו מסיבת-הלוויה בעודו בחיים

 הסרט "מסיבת ההלוויה שלי" מציג  סיפור-עם אמריקני שהועבר מפה לאוזן על ידי מספרי סיפורים במשך עשרות שנים, ונפרש על פני המרחב והזמן, עד שקיבל ממדים של אגדה גדולה מהחיים: הסרט מתמקד בסיפורו של המתבודד התמהוני שכונה פליקס "בוש", שיצא ממחבואו באופן זמני כדי לערוך לעצמו מסיבת הלוויה גדולה, בעודו חי ונושם. כעת הסיפור זוכה לגלגול נוסף, ומהווה השראה לסרט קולנוע המציץ אל מאחורי הפולקלור כדי לפרוש דרמה ססגונית על מסעו של אדם אל הגאולה בערוב חייו.

כמו סיפורים אמריקניים קלאסיים אחרים, סיפורו של פליקס "בוש" מבוסס על מקרה אמיתי. פליקס "בוש" בריזיל האמיתי חי בקינגסטון שבטנסי בשנות ה-30 של המאה ה-20. הוא נולד למשפחה ידועה בדרום, אך התפרסם באורח חייו הפרוע והחריג. במשך שנים, פליקס חי לבדו לגמרי, מלבד חברת פרדתו האהובה, עמוק בתוך היערות. ואז, לפתע, פליקס החליט שהוא רוצה לדעת מראש מה אנשים יגידו עליו אחרי מותו. כך נולד הרעיון המטורף שלו לעריכת "הלוויה-בחיים", רעיון שמשך תשומת לב ברמה הארצית.

כדי למשוך קהל לטקס אזכרה חריג זה, פליקס מכר כרטיסי הגרלה כאשר הפרס הוא חלקת האדמה שלו, והתכסיס עבד. בסופו של דבר, אומרים כי ב-26 ביוני 1938 הגיעו 12,000 "מתאבלים" מ-14 מדינות שונות, כולל צלם ממגזין "לייף" וכתבים מעיתונים מובילים, כדי לכבד את זכרו של פליקס, בעוד הוא ניצב במקום וצופה במתרחש. מאוחר יותר פליקס הסביר לעיתון המקומי, "רק רציתי לשמוע מה יש לכומר לומר עליי, בעודי חי".

הסיפור סופר שוב ושוב מאז אותו יום, וכמה דורות מאוחר יותר, התסריטאי כריס פרובנזאנו ("הגברים של שדרות מדיסון") שמע את הסיפור במהלך ארוחת חג ההודיה מפי ידידו סקוט סיק, ששמע את הסיפור מסבה של אישתו, קברן בגמלאות.

פרובנזאנו לא ראה רק את הפן המשעשע בסיפור. הוא הושפע עמוקות מהקסם והמסתורין שאפפו אותו, והחלו לעלות במוחו שאלות שאין להן מענה לגבי בסיפור עצמו. הוא תהה, "מדוע פליקס עשה זאת? מה הוא חיפש? אילו סודות איומים כרסמו בלבו שדחפו אותו לחיים מבודדים, ומה גרם לו לפתע לחפש בדחיפות כפרה לפני שיהיה מאוחר מדי?"

השאלות האלה הן לב-לבו של התסריט שכתב פרובנזאנו יחד עם ס' גבי מיטשל ("לגעת ביהלום"), כשהם מעמיקים באגדה ובודים עובדות שאבדו בנבכי הזמן. (פליקס "בוש" האמיתי שמר על שתיקה באשר למניעיו הפנימיים, והזכיר רק, כדרך אגב, שהייתה אישה שהוא רצה בה ולא יכול היה לזכות בה).

בדמיינם את הרקע לסיפור של פליקס "בוש", פרובנזאנו ומיטשל יצרו מערך של דמויות, חלקן היסטוריות (דוגמת הכומר צ'ארלס ג'קסון, שאכן נשא דרשה במסיבת ההלוויה של פליקס) וחלקן בדויות (ביניהן, בעל בית ההלוויות נטול המוסריות, פרנק קווין, והאלמנה המושכת, מאטי דארו, שקשר נסתר מן העבר בינה ובין פליקס מוביל לחשיפת פרטים מזעזעים על רצח שלא פוענח), כאשר כל דמות מחפשת תשובה לשאלה מדוע פליקס מתכנן הלוויה, ולכל אחת סיבות משלה לחשוש מההשלכות.

הדמות של פליקס היא אישיות עשירה, ולה ערב-רב של סודות וחרטות. הוא מוצג כאינדיבידואליסט קשוח ומחוספס שהסתגרותו והיכרותו עם החיים הראשוניים במעבה היער זיכו אותו במוניטין כמעט על-טבעי, שעד כה, לא אפשר לאיש להבין את אשר על לבו באמת. הסיפור שנוצר נחשף במיטב המסורת של הסיפורת הדרומית, עם מגוון רחב של דמויות הפכפכות ושבורות לב, עם חידות מטרידות מן העבר, ועל רקע אהבות נכזבות, פשעים שלא באו על עונשם וכמיהה לגאולה.

כשהמפיק דין זאנוק קרא את התסריט, הוא נדהם מחריפותו הספרותית ומהאווירה הדרומית המועברת בצורה כה משכנעת. הוא אומר, "חשבתי שהתסריט ייחודי, שונה מכל מה שקראתי בעבר. הסיפור והדמות הראשית של פליקס קסמו לי מאוד, ונמשכתי עוד יותר בשל נושאי הפיוס והמחילה המועלים בתסריט."

לאורך הדרך, עוד יוצר קולנועי התאהב בתסריט של GET LOW: ארון שניידר, צלם מוכשר ("חתום בנשיקה"), שחיפש פרויקט מתאים לבימוי סרט בכורה באורך מלא. שניידר זכה לתשומת לב בינלאומית על בימוי סרטו הקצר, זוכה פרס האוסקר, "שני חיילים", המבוסס על סיפור דרומי קלאסי מאת ויליאם פוקנר על שני אחים המתכוננים למלחמה, והוא חיפש חומר בעל עוצמה דומה.

כששניידר קרא את GET LOW, הוא ידע שזה הפרויקט שחיכה לו. "זה היה סיפור שהתחברתי אליו ברמה אישית, על בסיס חוויות החיים שלי", הוא מסביר. "אני חושב שבמאי זקוק לחיבור אישי לנושא הסיפור ולגווניו, כך שלסרט יהיו הן נקודת מבט במאית, והן נקודת מבט רגשית. ל-GET LOW היה את שניהם מבחינתי."

בסרט מככבים שחקנים נפלאים כמו: רובר דובאל, סיסי ספייסק, ביל מארי, ועוד.

צפו בטריילר:

לכל הכתבות במדור תרבות – לחצו כאן

כתבות נוספות

• צ'יטה השימפנזה מת בגיל 80
• רודני קינג מת בגיל 47
• השחקן פול ווקר נהרג בגיל 40