הספד לאמא: נכתב לזכרה של צירה כצנלסון לבית גלאון

צירה כצנלסון ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה

הספד לצירה כצנלסון לבית גלאון / מאת דפנה כצנלסון בנק
3.5.2012 – 23.4.1921

לפני 91 שנה נולדת בוורנה שבליטא, הבת השלישית והשמינית במניין הילדים של מיכלה גרול ויעקב גלאון. בנעורייך, בשעה שאחייך ניסו את מזלם בדרום אפריקה בחרת להישאר בעיירה ולדאוג לאמא ואחותך הצעירה מלכהלה. כשהנאצים פלשו לעיירה ורצחו אותם נמלטת כשאת בת עשרים בלבד ורק ושמלה לעורך אל תוככי רוסיה אבל מצוידת עם מטען נפשי עצום של תשוקה לחיים ויצר הישרדות שלא עזבו אותך עד יום מותך. בכפר קטן בפרגנה שבאוזבקיסטן שרדת את כל שנות המלחמה ביחד עם שתי נשים ברתה ועו"ד טטיאנה סלונים שלקחו אותך תחת חסותם ואת טיפלת בשני ילדיה הפעוטים: מישה ואליק סלונים שהיום חולקים לך כאן כבוד אחרון והם כבר שני פרופסורים.

לאחר המלחמה בחרת בפעם השנייה בחיים רווי משמעות ותכלית. מתוך אמונה עמוקה שא"י היא הבית היחידי לעם היהודי עלית ארצה, לבדך באופן בלתי ליגלי באונית המשא הרעועה "כנסת ישראל". אולי זה לא מקרי שאונייה זו היא היחידה מבין אוניות המעפילים שכאשר נתפסה ע"י הבריטים בחרו נוסעיה להיאבק לפני שנכנעו בעזרת פחיות שימורים. כשרדנית מומחית ובעלת תושייה התחזית לפצועה וכך זכית ביחד עם עוד ארבעים איש להגיע למחנה עתלית להתאוששות. כל שאר 4000 הנוסעים הוגלו לאדמת קפריסין.

בארץ, חברת לאבא וביחד הכיתם שורש ונטעתם עץ חיים שהצמיח צמרת מפוארת של בנות (מיכל בלט ודפנה כצנלסון בנק) חתנים (מוטי בנק ויעקוב בלט) נכדים (אורן עידו שלי בלט וליעד ודור בנק ונינים (מיקה רונה (זק) עמית ועלמה בלט) . הבית היה מלא תמיד בניחוח תבשילייך שנתנו תחושה של ריח אימהי ושל בית גם עבור מכרייך וחברותייך. ביצירתיות רבה גם קישטת את הקירות בעבודות ידייך אשר שימשו כמקור השראה לדורות רבים של תלמידים.

ההוראה בעינייך לא הייתה רק מקצוע אלא סוג של שליחות. בסבלנות וסובלנות אין קץ, במסירות ביצירתיות ובחמלה מתוך חדווה של נתינה התקבצו סביבך גם ילדים שהוגדרו כ"קשים" ובעינייך היו יחידים ומיוחדים". פעם כששאלתי אותך כיצד להספיד אותך בבא שעתך ביקשת בפשטות תאמרי בשתי מילים: אהבה לעזור. הנתינה והדאגה לזולת שאפיינו אותך בימים כתיקונם הוכיחו את עצמם גם בזמנים כואבים של זיקנה. למרות העיוורון, קשיי השמיעה ובעיות התנועה דרשת תמיד בשלומם של אחרים ותמיד לא נפקד מקומם של גיא חבר וגלעד שליט. לעולם לא אשכח את היום הראשון שבו התאקלמת בדיור המוגן, והתמודדת עם יום עמוס ומתיש בקשיים פסיכולוגים וסידורים ביורקרטים. בשעה ארבע כשנדמה שתפסנו אתנחתא קלה טילפנת אלי וביקשת בבהילות שאקפיץ למעונך החדש מרציפן. מרציפן!!! תהיתי ואת ממהרת ומפרשת לאייבי נתן יש היום יום הולדת הוא משותק לגמרי ולא מסוגל אפילו לדבר אבל בררתי בסיעודית ואמרו לי שהוא חובב מרציפן. את אותו רגע נצרתי בליבי לעד כסגולה של התעלות יקרה מפז.

מאז ומתמיד ניחנת בטביעת עין חדה ואינטואיציה חזקה לגבי טיבם וטבעם של אנשים. רחשת כבוד והערכה לבעלי ערכים של יושרה, צניעות אהבת הארץ ואהבת הזולת מכל המגזרים ובזת ל: פוחזים, מלחכי פינכה, ובעלי מעמד אך ורק מתוקף משרתם או מעמדם אך מרוקנים מערכי יסוד אלו.

בזכות כל התכונות הנפלאות האלה צברת לך הון אנושי שלא יסולא בפז של קרובים מכרים וחברות קרובות שליוו אותך במסירות ואהבה רבה באופן מעורר השתאות עד יומך האחרון. זוהי ההזדמנות להודות להם במיוחד על שטוו בעבותות אהבה חבל הצלה מאימת הבדידות שבזקנה. יבואו על הברכה גם צוות הדיור המוגן קודם ת"א הקטנה וכעת בית בלב אשר קידמו את פנייך במאור פנים בהתעניינות כנה בשלומך בחיבה והערכה רבה. כמה נחת לגמת בכל פעם שפורסמו זיכרונותייך בעלוני הבית ועד כמה נהנית להתגאות בפניהם בנו ובפנינים של הנכדים כאילו מדובר בפלא השמיני של התבל. בזכות כל אלה חרף כל מגבלותיך השתתפת כל ערב עד ליומך האחרון ב"תוכנית. יכולת לינוק מסם החיים בעזרתה של המטפלת המופלאה נדיה שאיידה. אישה שהגיעה מארץ רחוקה והפכה לחברה הכי קרובה. הידידות האמיצה שנרקמה ביניכן הפיכה התמודדות מופלאה במסע המפרך האחרון של חייך זה שקצרה יד אנוש למצוא לו תחבולות. ולבסוף, עמד לצידך גם חוש הומור נפלא. פעם כשאמרתי לך שמצבות לא מדברות אלי והעיקר זה הזיכרונות, השבת לי: "שאם אני לא אבקרך אותך אז אין בכלל טעם שתמותי".

כעת כשהגעת לנוחה ונחלה סופית, אל תדאגי את חקוקה היטיב על לוח ליבנו ואסיים בציטוט מתוך השיר "אימי" מאת יעקוב כהן: "ואיכה תודה לך נפשי על כל אשר קיבלתי ממך ולמדתי מפיך, אם לא כי אשאף להיות ראוי לעמוד בפניך בכל עת אשר אשא עיני אלייך באשר אהיה".

תהא נשמתך ומורשתך צרורים בצרור החיים

צירה כצנלסון: סיפור המעפילה בכנסת ישראל – למעבר לחצו כאן

כתבות נוספות

• לשימושכם: הספד מאת יתום צה"ל
• לשימושכם: הספד מרגש המוקדש לאמהות
• לשימושכם: הספד ליום הזיכרון מאת אב שכול